התמודדות זוגית רות נתנזון

״עברתי התקפי חרדה קשים והנוכחות שלו הצילה אותי״

מאז שאובחנה עם אי ספיקת לב, בעלה של רות נתנזון היווה עבורה צוק איתן. יחד, הוכיחו בני המשפחה שסביבה תומכת יכולה לעשות את כל ההבדל. ריאיון


יום אחרי החתונה של בתה, התהפך עליה עולמה של רות נתנזון. "פתאום היה לי קוצר נשימה נוראי", היא משחזרת. "הערתי את בעלי ואמרתי לו שאני לא יכולה לנשום. הוא אמר לי: 'בואי, נוסעים לבית חולים'".

כל הסימנים המוקדמים היו שם כנראה, אבל נתנזון הייתה עסוקה עד מעל לראש באירוע המשפחתי המשמח ולא ידעה לקרוא את המפה. "הייתה לי ברונכיט, אבל זה הרגיש שונה מתמיד. עליתי במדרגות והרגשתי שהרגליים שוקלות טון, קשה לתאר את זה במילים. רק בהמשך הבנתי שאלה סימנים מובהקים להתחלה של אי ספיקת לב. 12 שנים קודם לכן היה לי התקף לב, אבל מאז שיניתי הרגלים באורח החיים והפסקתי לעשן".

בחזרה לרגע הקשה ההוא – רות ביקשה מבעלה להתארגן בטרם יצאו לבית החולים. "הלכתי להתקלח. בפתח המקלחת הייתה לי פתאום הרגשה שאם אני נכנסת אני לא יוצאת. גם לאוטו ידעתי כבר שלא אוכל להגיע בכוחות עצמי".

ניידת טיפול נמרץ הגיעה למקום, אבל לדבריה, מה שהציל אותה באמת, הייתה התמיכה הנכונה והמדויקת של נתי, בעלה. "איש חזק, מלא חוש הומור ואופטימיסט ללא תקנה", היא מתארת. "כשאובחנתי כסובלת מאי ספיקת לב, עם 25% תפקוד, זו הייתה עבורי מכה של ממש. אבי מת מאי ספיקת לב וזכרתי את שנות הסבל הארוכות שעבר עם המחלה. אז עוד לא ידעתי כמה שינויים עברה הרפואה מאז ואילו אפשרויות היא מציעה היום. אמרתי: 'תנו לי ללכת בשקט'".

רות נתנזון ובן זוגה

"לאורך כל הדרך, התמיכה של בן זוגי הייתה ללא פשרות. עברתי התקפי חרדה, הייתי יושבת לילות שלמים ומעסיקה את עצמי על המחשב רק בגלל שפחדתי ללכת לישון. הוא היה מוצא אותי ישנה על המקלדת, נאלץ להעביר אותי למיטה ולפעמים גם לקחת אותי לבית החולים בעת התקפי החרדה. לילות שלמים עברנו בחדר מיון, והנוכחות שלו לצדי עשתה את כל ההבדל".

"ההתמודדות הזו הייתה כמעט לילה-לילה. הסבלנות שלו הייתה יוצאת דופן והכל בהומור. הוא עזר לי מאד, ידע תמיד איך לאזן אותי – אני לא חושבת שהייתי מצליחה לעבור את מה שעברתי בלעדיו. גם היום אני לא חפה מהתקפי חרדה, אבל כבר לא מעירה אף אחד".

גם ילדיהם של בני הזוג נתנזון יודעים לאפיין את תפקידו של האב בתהליך ההתמודדות המתמשך של רות. "בזכות אבא הצלחנו לעבור את כל התקופה הזו בשפיות. הוא הכריח את כולם לשמור על גישה חיובית ועל מסגרת", מספר הבן אבישי.

טל, בתם של רות ונתי, מסכימה שהתמיכה הזוגית הייתה משמעותית, ואף השליכה על המעטפת המשפחתית כולה. "מאבא למדנו להעניק הרבה תמיכה רגשית, הרבה העצמה, לתת אוזן קשבת ולעזור לנצח את מה שיש".

"הרצון שאמא תיקח חלק פעיל בעזרה עם הילדים מאד מאתגר: היא מתעייפת מהר ומוגבלת בפעילות. אנחנו רוצים לחשוב שההורים תמיד חזקים ויכולים לעזור לנו, אבל כיום המצב של אמא  מורכב, ולכן אנחנו חושבים פעמיים לפני שמבקשים עזרה. היא פחות יכולה ליהנות עם הנכדים, גם לשבת לשחק על השטיח חוצה את גבול היכולת מבחינתה. כך גם בהרבה דברים פשוטים שלא מובנים מאליהם".

"מבחינה פיזית יש לה פחות אפשרות לעזור וזה גם לא ישתנה – מה שחשוב זה לתת לה את התחושה שאנחנו שם בשבילה. ללוות אותה לבדיקות שהיא חוששת מהן. להכיל רגשית גם בזמן משברים וקשיים – יש ימים אופטימיים יותר ופחות, יש רגעים של מרה שחורה ומי שיודע יותר מכולם להוציא אותה מהמקום הזה ולהסתכל על הצדדים החיוביים, זה העזר כנגדה".